עמוד הבית אינדקס ציירים מישראל ציירים מהעולם צרו קשר חיפוש ENGLISH
אינדקס מאמרים אישתר - האישה שבתוכנו
אישתר - האישה שבתוכנו
למי מאיתנו, הנשים, אין את הקונפליקט הזה של להיות אמא מצד אחד ואישה נשית ונחשקת מצד שני?

מאת: רונית פליסטרנט סחייק
29/1/2011

למי מאיתנו, הנשים, אין את הקונפליקט הזה של להיות אמא מצד אחד ואישה נשית ונחשקת מצד שני? לא תמיד שני הצדדים הקיימים באותה אישה מתמזגים ונפתרים, לפעמים הם גם מתעמתים זה בזה, בתוכנו פנימה, לאורך השנים. אין לי ספק, כי גם הגבר, הנמצא לצד האישה שאיתו, מרגיש וחש באותה דיכוטומיה וגם הוא כמוה צריך לחיות ולקבל זאת כעסקת חבילה. 

מעניין לכן לראות, שעוד משחר ההסטוריה האנושית, כשיצר האמן (הגברי) את דמות אלת הפריון, הוא הפריד בין השתיים. מצד אחד יש את האלה האם, הפוריה ושופעת כל טוב, ומנגד יש את אלת הפריון, שהיא גם אלת האהבה והסקס. לעיתים הן יתאחדו ביניהן, לעיתים יופרדו, אך תמיד האישה הסקסית, המינית, לא תוצג ככזו שגם יולדת ילדים....הכיצד?



במסופוטמיה, ערש התרבות האנושית, התפתח אחד המיתוסים החשובים של הפריון. מיתוס שיחזור על עצמו בגרסאות ובשמות שונים באגן הים התיכון: אנטוליה, פיניקיה, מצרים, יוון ורומא.


האלה האם (בשומר זוהי איננה באכד זו אישתר) מצילה את הגיבור שלה (בשומר הוא דומוזי ואחר כך תמוז), עליו מסופר כי הומת בחומו של קיץ, אך הוא שב לתחייה מידי אביב, בכוח אהבתה של האלה. כך מסמל הוא את עונות השנה, חצי מהזמן נגזר עליו לבלות בשאול והכל קמל בחוץ ועם הנישואים המחודשים וההתמזגות עם האלה הוא נולד מחדש.

באופן זה הפכה באחת, האלה האם, זו שנותנת חיים, לאלת האהבה, המין והתשוקה, לעיתים אפילו אלת מלחמה והמוות. במכלול התרבויות של האזור ניתן לראות כי לעיתים יופרדו התפקידים ביניהן, לעיתים יתחברו, באותה דמות. אך הרעיון החשוב הוא, שהצמיחה של הטבע שאמנם מיוצגת ע" גבר, הוא הכוח המפרה של הטבע בעדרים, באדם ובצמחיה, נשלטת בעצם ע"י אישה, היא אחראית על מחזוריות החיים, שכוללת גם מוות. על מנת להבטיח את המשכיות המחזוריות הזו, השפע של האדמה, החי והאדם יש לסגוד לאלה זו בכל תפקידיה השונים.

מידי אביב היו נוהגים לערוך הילולות לזכר כלולותיהם של האלה האם עם העלם האל. זמירות רבות ונפלאות סיפרו על מעשי ההכנה לקראת "הנישואים המקודשים" (היירוס גאמוס). האל והאלה היו רוחצים את גופותיהם ומושחים אותם בשמן הקודש, עוטים עליהם עדיים ועורכים לצלילי כלי נגינה, סעודה מפוארת, כשבתפקיד זה משמשים הכוהן הגדול הוא המלך והכוהנת הגדולה היא נציגתה של איננה עלי אדמות. במעשה זה הם הבטיחו את פריון הארץ ושיגשוגה. הטקס כלל הבאת מנחות גדולה, ויש אומרים שגם הילולות פריון המוניות (אורגיות), למרות שזה לא מוכח.. 

אישתר היא אחת מאלות הפריון הגדולות של המזרח. היא תעבור ותופיע בכל תרבויות האזור בשמות שונים ובסיפורים שונים, גם הדגשים שלה ישתנו ממקום למקום. ולמרות שסגדו לה כאלת פריון, אין היא האלה האם, היולדת, היא גם לא פטרונית הנשים הנשואות, אלא להיפך היא האנטי טיפוס לאישה הביתית. 

אישתר (איננה בשומרית, שפירושו "גברת השמים", במקור באכדית אסתר) היא קודם כל אלה שמימית. היא אלת כוכב השחר, נוגה, הוא ונוס, מה שמזהה אותה ככוח השולט ביקום. אולם היא אישה של ניגודים. בהשוואה לאלות אחרות היא אלה אקטיבית ומרדנית. היא אחת הנשים היחידות במיתולוגיה השומרית שירדה לשאול, היא יוצאת למסעות ובאחת מהן היא גונבת מאנכי, אל מי התהום, את ה me – רכיבי הציויליזציה האנושית ומעבירה אותם לאורוכ העיר. לכן היא נחשבת כפטרונית המלכים המבטיחה מתנות כמו שלטון, עושר פריון ויותר מכל הצלחה במלחמה. אישתר היא אלת המלחמה, בזכותה המלך מנצח במלחמות. לכן האריה הוא הסמל שלה, סמל של עוצמה, כוח לחימה, כוח אפוטרופאי שמגן ונותן ישועה. הוא גם הסמל של המלך. ולכן הוא מופיע הרבה גם בארכיטקטורה, ככוח מאיים אך גם שומר, שומר על השערים, כמו בשער אישתר בבל, או בחטושה, אנטוליה.

יחד עם זאת למרות שהיא שופעת תכונות טובות היא לא אישה של אף אחד. היו לה מאהבים רבים אך לא בעל. סוד קסמה הוא בתשוקה המינית שהיא מייצרת וזה גם סוד הפחד שהיא מעוררת. היא אלת האהבה, המין והתשוקה. היא הפריון עצמו. היא האישה המפתה, לא האישה היולדת והכוח שלה הוא אקטיבי ולכן הוא גם נותן חיים וגם לוקח בו זמנית ואי אפשר בלעדיה. 

אב הטיפוס הזה של האישה מעוגן כבר במיתולוגיות הראשונות שיצר האדם. מצד אחד היא נתפסה כאישה האולטימטיבית, אך המאיימת בעצם מהותה האירוטית. גילגמש למשל דוחה אותה כאישתו, כי הוא יודע את סוף כל מאהביה. אישתר בהיותה אישה מעניקת חיים היא גם הקבר; היא עריסת לידתו וגם ערש מותו. לכל אורך תולדות התרבות היא הטיט שממנה נברא ואליה הוא שב; היא האדמה המצמיחה והעפר שבו הוא נטמן; היא כד החרס לאפסון הדגן וגם הסרקופג הטומן את גופו.

לכן היא מתוארת לרוב כאישה עירומה, כמו בתבליט החימר מבבל, 2000 לפנה"ס לערך. היא סמל הנשיות המינית, עומדת על אריות, לצידה הינשוף, סמל לחוכמה, האישה כיודעת הכל, סוכנת הדעת, שיחד עם החלב יונקים גם את החוכמה. לראשה כתר של אלים, מכונפת. יש הרבה ספקולציות על התבליט הזה. יש אומרים שהדמות הזו מתארת את השידה לילית, שהיא העוזרת של אישתר, אך בכל מקרה יש כאן סממנים רבים של אישתר. אותה לילית המופיעה בספר הזוהר כאישתו הראשונה של אדם, שגם היא היתה מאוד מרדנית והוחלפה ע"י חווה והפכה ליסוד המפתה של האדם, השטני והבוגדני. כבר משחר ההיסטוריה מדגישים הסיפורים את האמביוולנטיות במיניות של האישה, מצד אחד כמשהו טוב, חושני, מפרה ואוהב ומצד שני כמשהו הורס ומאיים.