עמוד הבית אינדקס ציירים מישראל ציירים מהעולם צרו קשר חיפוש ENGLISH
אינדקס מאמרים אונס הוא תמיד סיפור קשה
אונס הוא תמיד סיפור קשה
פילומלה, בת מלך אתונה, שאחותה פרוקנה, נישאה לטראוס מלך תראקיה והובאה ע"י המלך לשהות במחיצת אחותה, אך הוא חמד אותה כלא אותה ואנס אותה

מאת: רונית פליסטרנט סחייק
12/6/2010



אחד המיתוסים הראשונים שלמדתי באוניברטיסה, משום מה (הסיבות האמנותיות שמורות במערכת), היה סיפור האונס הזוועתי הזה, שתכף אספר לכם. כבר אז הפליאה אותי התושיה של אותה אישה, לצאת מהמצב אליו היא נקלעה ועוד יותר הפליאה אותי התמיכה המלאה לה זכתה מאחותה. ואני שאין לי אחות וגם לא אח, הדהימה אותי המסירות והאחווה ביניהן, שחצתה גבולות. היום כשאני אמא לילדים, מפליא אותי עוד יותר, כיצד יכלה אותה אחות להקריב את הבן שלה בשביל לנקום בבעלה.

אונס הוא תמיד סיפור קשה. מאז אותם ימים תמימים שלי באוניברסיטה, קראתי על מעשי אונס רבים שהתרחשו בהיסטוריה ובמיתולוגיה (ותוארו באמנות). אפשר אפילו לומר, שתקופות ארוכות בהיסטוריה אונס היה מעשה שבשיגרה. הווה ידוע הוא, שרומא עצמה נוסדה בזכות האונס של הנשים הסאביניות ע"י רומולוס ואנשיו, כי לא היו להם נשים אחרות בכדי להעמיד דור חדש.... וכל מלחמה נגמרה עם אונס הנשים, לא רק כפריקת היצר של החיילים המשולהבים, כמוצאים שלל רב, אלא כאקט פוליטי של שליטה ורמיסת הכבוד של הגברים שנכנעו בקרב. 


אולם האונס הזה הוא שונה. כי הוא התרחש בתוך בית שאמור היה לתת לאותה אישה ביטחון, בידי אדם שאמור היה לשמור על כבודה, כשהיא באה לבקר את אחותה. הכנסת אורחים ביוון (Xenia – קסניה) היא אחת מעמודי התווך של התרבות היוונית, ממש כמו אצל הבדואים. לכן, חילול הכבוד, שלא לדבר על פגיעה, באחד האורחים, היה טאבו שאסור היה לעבור עליו. אולי בשל כך אפשר להבין את הנקמה הכל כך זוועתית לה זכה אותו גבר שהעיז לאנוס את אחות אישתו, בביתו שלו. נקמה מאוד מזוויעה, בכל קנה מידה, אך אם חושבים על זה, אם אנסים היום היו מקבלים עונש חמור כמוה, אולי פעולות כאלו לא היו קורות כל כך בתכיפות. 


ועוד דבר, אני כותבת את הפוסט הזה בעקבות יום האלימות כנגד נשים שצויין לפני כמה ימים (טוב, אצלי הכל בדילאיי) ואחת המסקנות הכי חשובות שלי היום מהסיפור המיתולוגי הזה היא, כמה חשוב שיש למי לספר. כמובן שאלימות כנגד נשים היא לא רק אונס, אלא יכולה (מה שלרוב קורה) להתבטא גם באלימות מילולית או נפשית, ועצם העניין שיש לאותה אישה מישהי קרובה, לפעמים חברה, לה היא יכולה לספר את כל הסודות הכי כמוסים שלה, לשתף אותה באותן מצוקות ולראות לפעמים שהיא אפילו לא לבד, הוא הדבר הכי חשוב בדרך לשינוי המצב (קודם כל הנפשי). רעות בין נשים זה דבר נפלא. למדתי זאת בעיקר השנה, ועם כל כמה שאנחנו אוהבות גברים, אין מה לעשות, אישה אחרת תמיד תבין אותנו באופן הכי עמוק שאפשר. 


עכשיו תקחו נשימה עמוקה, כי את סיפור הזוועה הזה אפילו באמנות כמעט לא תארו. הסיפור הוא על פילומלה (Philomela), בת מלך אתונה, שאחותה פרוקנה (Procne), נישאה לטראוס מלך תראקיה (צפון יוון של היום) הווה אומר ברבארי (עבור היוונים). היא הובאה ע"י המלך לשהות במחיצת אחותה, אך הוא חמד אותה כבר בדרך. כשהגיעו לארצו הוא כלא אותה במבנה מבודד ואנס אותה שם שוב ושוב. הוא גם עקר את לשונה כדי שלא תוכל לספר את דבר נבלתו. פילומלה, בודדה בכלאה, לא יודעת קרוא וכתוב, ארגה את סיפור תלאותיה באריג (שטיח או גלימה) אותו שלחה באמצעות שפחה לאחותה פרוקנה. זו קראה את הסיפור הנורא שנרקם באריג ולא חשבה עוד אלא על נקמה. בחגיגות הבקכאנליה שנערכו בלילה, אז מותר היה לנשים צאת מביתן (ולהתהולל, אבל זה סיפור לפוסט אחר), עלה בידה לשחרר את אחותה מאותו מקום מבודד. 

לאחר ששבה איתה לארמונה, היא בישלה לבעלה ארוחה ורק לאחר שהלה השביע את רעבונו היא סיפרה לו, כי אכל את בנו שלו (שלהם) איטיס. בו בזמן, מיהרה פילומלה אל תוך החדר והטיחה באיש שהתעלל בה את ראש בנו. טראוס הסתער בזעם על שתי הנשים בחרב שלופה, אך הן נמלטו בעזרת כנפיים, שהצמיחו להן האלים.פילומלה הפכה לזמיר ואילו פרוקנה לסנונית. גם הרודף הפך לציפור – דוכיפת, ועד היום הוא נושא על ראשו עטרת נוצות בדמות קסדה ושולף את מקורו הארוך עד מאוד כאילו היתה חרבו. (אובידיוס, מטמורפוזות, ספר שישי, 441-670, אך סופר קודם ע"י סופוקלס במחזה שאבד).


בתמונה למעלה מתוארות פילומלה ופרוקנה, בעולם שכולו טוב. שימו לב לרעות ולקירבה המודגשת בין הנשים. הציירת היא אליזבט בוגרו (Bougeureau), ציירת אמריקאית מאמצע המאה ה-19, שהיתה אחת הנשים הבודדות בעולם שכולו גברי. היא נסעה לפריז, שם למדה באקדמיה והיתה האמריקאית הראשונה שהציגה ב"סאלון של פריז" את יצירותיה ואפילו קבלה מדליה. היא נשאה לצייר שהיה גם המורה שלה, אדולף בוגרו ועודדה ללא הרף נשים להמשיך ליצור.

בתמונה כאן זוהי הדמות ארכנה (לא קשורה לסיפור שלנו), הנערה שידעה לארוג הכי יפה עד שניהלה תחרות נגד האלה אתנה בכבודה ובעצמה. כאן בציור ניתן לראות נהדר איך אפשר לרקום תמונה שלמה בתוך שטיח, שהוא סיפור בתוך סיפור, בתוך סיפור.